חייבים לעצור!

מאיר גל

נכון. זה בלוג על פרסום חרדי, אבל הרגשתי שאני לא יכול להמשיך.
בחיים שלי לא בכיתי מול הטלוויזיה ואתמול הדמעות לא ביקשו רשות ופשוט זלגו מעצמן.
כל המטאפורות, כל הכישרונות לא יכולים לתאר או לתפוס את הסיטואציה של תינוק שכל אוצר המילים שלו הוא אימא.
את המבט חסר האונים של הסבתא,
את העוזרת ההודית שהפכה לזיכרון היחיד מהעולם שאותו תינוק מכיר, עד לפני יומיים.
וכשאתה כבר חושב שזה לא יכול להיות יותר גרוע אתה שומע שהרבנית / אימא/ בחורה צעירה / צדיקה / שליחה היתה בחודש שישי...
אם יש סיטואציה שבה גם הקופי המוכשר ביותר בעולם מניח את העיפרון ונשאר ללא מילים זה עכשיו.
אולי רק שתי מילים.
מויישי.
ואימא.
ה' ירחם.