תמיר פרבר
שואלים אותי לא פעם, איך "אתם" מצליחים ליצור קריאטיב? בלי פרסומות, בלי נשים, בלי גאידמקים, בלי און-ליין ואוף-ליין, בלי אינטרנט ועוד הכול צריך לעבור את "המבקר", איך אפשר?
ואני שואל, איך אפשר שלא? הרי השוק רועש מפרסומות בטלוויזיה, הקריינים צועקים מסרים צעירים וחצופים, שלטי החוצות משתלטים על גוש דן, וכל פסטיבל שנפתח נועד לקדם את האינטרס שלו.
אז דווקא בתוך ההמולה הזה, יש עוד מקום אחד שמאתגר אותנו מתוך ההגבלות להוציא קריאייטיב אחד, חד ומדויק, אמיתי ונכון – קוראים לזה קריאייטיב חרדי.
ואני שואל, איך אפשר שלא? הרי השוק רועש מפרסומות בטלוויזיה, הקריינים צועקים מסרים צעירים וחצופים, שלטי החוצות משתלטים על גוש דן, וכל פסטיבל שנפתח נועד לקדם את האינטרס שלו.
אז דווקא בתוך ההמולה הזה, יש עוד מקום אחד שמאתגר אותנו מתוך ההגבלות להוציא קריאייטיב אחד, חד ומדויק, אמיתי ונכון – קוראים לזה קריאייטיב חרדי.
הנה לדוגמה, קמפיין ליופלה לבן של תנובה. התבקשנו לדבר על עיכול, מבלי להראות עיכול.
לסיום, איך אמר פעם חכם סיני? "קריאייטיב זה כמו טשולענט, אתה לוקח את החומרים הכי טובים, מערבב, וכל פעם יוצא לך משהו אחר..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה